מתחיל להיות רציני, הא? 6 ימים רצופים של כתיבה זה לא צחוק… אמנם זה לא מרשים במיוחד עבור כותבים מנוסים ממני, אבל היי, צריך להתחיל איפשהו, ואם לא מתחילים גם אי אפשר להתקדם.
הספירה היומית עומדת על 2 מאמרים שנערכו ו/או עברו הגהה, פינג פונג עריכה לקראת פרסום של סיפור חדש, שכעת מוכן וממתין לפרסום, ולקינוח גם כ-300 מילה נוספות בפרויקט המרכזי.
(למי שתוהה – כן הנוצות קשורות לסיפור החדש, והמבינים/ות יבינו)
כשרק עשיתי את צעדיי הראשונים בתחום הספרות וההוצאה לאור, היו שלל אנשים ששמעתי בשמעם וידעתי שכמוהם אני רוצה להיות כשאגדל. ניסיתי להגיע אליהם, לתקשר אתם,
אתם רק רוצים להיות סופרים ולכתוב סיפורים. למה אתם צריכים עכשיו להקים ולנהל קהילה? אז זהו, שאתם לא העצה הרווחת כיום, לכל מי שמתכננים להוציא
איך הדיבור על הסיפור או הספר שלכם יכול להרוג אותו עוד לפני שנולד אתם במקלחת, מתכוננים לאירוע כלשהו, כשפתאום זה קורה: בום! נוחת עליכם רעיון
נשאלתי בקבוצה כלשהי למה בארץ לא משתמשים בשיטת הסוכנים הספרותיים. החלטתי לצרף את התשובה גם כאן ראשית, ציבור הקוראים (בעיקר הקוראות) בארץ לא מספיק גדול